(א)כִּ֤ייֵ֣שׁלַכֶּ֣סֶףמוֹצָ֑אוּ֝מָק֗וֹםלַזָּהָ֥ביָזֹֽקּוּ׃ (ב)בַּ֭רְזֶלמֵעָפָ֣ריֻקָּ֑חוְ֝אֶ֗בֶןיָצ֥וּקנְחוּשָֽׁה׃ (ג)קֵ֤ץ׀ שָׂ֤םלַחֹ֗שֶׁךְוּֽלְכׇל־תַּ֭כְלִיתה֣וּאחוֹקֵ֑ראֶ֖בֶןאֹ֣פֶלוְצַלְמָֽוֶת׃ (ד)פָּ֤רַץנַ֨חַל׀ מֵֽעִם־גָּ֗רהַֽנִּשְׁכָּחִ֥יםמִנִּי־רָ֑גֶלדַּ֖לּוּמֵאֱנ֣וֹשׁנָֽעוּ׃ (ה)אֶ֗רֶץמִמֶּ֥נָּהיֵֽצֵא־לָ֑חֶםוְ֝תַחְתֶּ֗יהָנֶהְפַּ֥ךְכְּמוֹ־אֵֽשׁ׃ (ו)מְקוֹם־סַפִּ֥יראֲבָנֶ֑יהָוְעַפְרֹ֖תזָהָ֣בלֽוֹ׃ (ז)נָ֭תִיבלֹא־יְדָ֣עוֹעָ֑יִטוְלֹ֥אשְׁ֝זָפַ֗תּוּעֵ֣יןאַיָּֽה׃ (ח)לֹֽא־הִדְרִיכ֥וּהוּבְנֵי־שָׁ֑חַץלֹֽא־עָדָ֖העָלָ֣יושָֽׁחַל׃ (ט)בַּ֭חַלָּמִישׁשָׁלַ֣חיָד֑וֹהָפַ֖ךְמִשֹּׁ֣רֶשׁהָרִֽים׃ (י)בַּ֭צּוּרוֹתיְאֹרִ֣יםבִּקֵּ֑עַוְכׇל־יְ֝קָ֗ררָאֲתָ֥העֵינֽוֹ׃ (יא)מִ֭בְּכִינְהָר֣וֹתחִבֵּ֑שׁוְ֝תַעֲלֻמָ֗הּיֹ֣צִאאֽוֹר׃(יב)וְֽ֭הַחׇכְמָהמֵאַ֣יִןתִּמָּצֵ֑אוְאֵ֥יזֶ֝֗האמְק֣וֹםבִּינָֽה׃ (יג)לֹא־יָדַ֣עאֱנ֣וֹשׁעֶרְכָּ֑הּוְלֹ֥אתִ֝מָּצֵ֗אבְּאֶ֣רֶץהַחַיִּֽים׃ (יד)תְּה֣וֹםאָ֭מַרלֹ֣אבִי־הִ֑יאוְיָ֥םאָ֝מַ֗ראֵ֣יןעִמָּדִֽי׃ (טו)לֹא־יֻתַּ֣ןסְג֣וֹרתַּחְתֶּ֑יהָוְלֹ֥איִ֝שָּׁקֵ֗לכֶּ֣סֶףמְחִירָֽהּ׃ (טז)לֹא־תְ֭סֻלֶּהבְּכֶ֣תֶםאוֹפִ֑ירבְּשֹׁ֖הַםיָקָ֣רוְסַפִּֽיר׃ (יז)לֹא־יַעַרְכֶ֣נָּהזָ֭הָבוּזְכוֹכִ֑יתוּתְמ֖וּרָתָ֣הּכְּלִי־פָֽז׃ (יח)רָאמ֣וֹתוְ֭גָבִישׁלֹ֣איִזָּכֵ֑רוּמֶ֥שֶׁךְחׇ֝כְמָ֗המִפְּנִינִֽים׃ (יט)לֹֽא־יַ֭עַרְכֶנָּהפִּטְדַת־כּ֑וּשׁבְּכֶ֥תֶםטָ֝ה֗וֹרלֹ֣אתְסֻלֶּֽה׃ (כ)וְֽ֭הַחׇכְמָהמֵאַ֣יִןתָּב֑וֹאוְאֵ֥יזֶ֝֗הבמְק֣וֹםבִּינָֽה׃ (כא)וְֽ֭נֶעֶלְמָהמֵעֵינֵ֣יכׇל־חָ֑יוּמֵע֖וֹףהַשָּׁמַ֣יִםנִסְתָּֽרָה׃ (כב)אֲבַדּ֣וֹןוָ֭מָוֶתאָ֣מְר֑וּבְּ֝אׇזְנֵ֗ינוּשָׁמַ֥עְנוּשִׁמְעָֽהּ׃ (כג)אֱ֭לֹהִיםהֵבִ֣יןדַּרְכָּ֑הּוְ֝ה֗וּאיָדַ֥עאֶת־מְקוֹמָֽהּ׃ (כד)כִּי־ה֭וּאלִקְצוֹת־הָאָ֣רֶץיַבִּ֑יטתַּ֖חַתכׇּל־הַשָּׁמַ֣יִםיִרְאֶֽה׃ (כה)לַעֲשׂ֣וֹתלָר֣וּחַמִשְׁקָ֑לוּ֝מַ֗יִםתִּכֵּ֥ןבְּמִדָּֽה׃ (כו)בַּעֲשֹׂת֣וֹלַמָּטָ֣רחֹ֑קוְ֝דֶ֗רֶךְלַחֲזִ֥יזקֹלֽוֹת׃ (כז)אָ֣זרָ֭אָהּוַֽיְסַפְּרָ֑הּהֱ֝כִינָ֗הּוְגַם־חֲקָרָֽהּ׃ (כח)וַיֹּ֤אמֶר׀ לָאָדָ֗םהֵ֤ןיִרְאַ֣תאֲ֭דֹנָיהִ֣יאחׇכְמָ֑הוְס֖וּרמֵרָ֣עבִּינָֽה׃
נוסח המקרא מבוסס על מהדורת מקרא על פי המסורה (CC BY-SA 3.0), המבוססת על כתר ארם צובה וכתבי יד נוספים (רשימת מקורות וקיצורים מופיעה כאן), בתוספת הדגשת שוואים נעים ודגשים חזקים ע"י על־התורה
הערות
אזֶ֝֗ה א=זֶ֝ה (השמטת נקודת הרביע)
בזֶ֝֗ה א=זֶ֝ה (השמטת נקודת הרביע)
E/ע
ר׳ משה קמחי
הערותNotes
(א)כי יש לכסף מוצא – ר״ל כי הרשעים יאבדו מאין חכמה ורצה לשבח החכמה ואמר כי למתכות ולמעינות הנחלים ולצמחים ולאבנים היקרים יש מוצא ומקום נמצא זולתי החכמה שאין לה מקום נודע לבני אדם והיא נעלמת מהם על כן אמר כי יש לכסף מוצא שיוציאוהו משם בני אדם.
יזוקו – שהכסף והזהב מזוקקים שם.
(ב)יוקח – שיקחוהו משם ומאבן נתך הנחשת כי מ״ם מעפר משרת לשנים והנה ענין המתכות על ידי אדם נמצאים.
(ג-ד)קץ – פי׳ אשר קץ שם לחשך – והטעם תחלה ולכל תכלית וסוף הוא חוקר שהתכלית היא אבן תחתית שהיא באפל וצלמות. והוא פורץ הנחלים כי אין בכח האדם לעשות כן רק מקומם נודע;
ויש מפרשים אבן – רמז לארץ שהיא עיקר האופל.
מעם גר – ממקום שיגירהו יפרצהו.
הנשכחים – הם הנחלים ששכחם הרגל מעבור בהם והם דלים מבני אדם מאין עובר ושב בהם בעבור שהם נעים והולכים והשכחה ברגל כי יש לה הרגשה בהליכתה וכאשר היא נמנעת מלכת כאלו היא שוכחת המקום וכן תשכח ימיני (תהלים קל״ז:ה׳).
(ה)ארץ ממנה – ממקצתה ולא מכולה כי יש מקום תחתיה שהוא הפך המקום הלח כי הוא כמו אש.
(ו)
ושם מקום ספיר אבניה ועפרות זהב לו למקום ובעבור שהמקום חם והם הרי אש לא יכנסו שם העופות והחיות.
(ז-ח)
וזהו נתיב לא ידעו עיט, לא הדריכו בני שחץ.
(ט-י)בחלמיש – הוסיף לבאר על ענין פָּרַץ נחל, כי יש כח גדול מזה.
שלח ידו והפך משרשם ההרים להוציא משם מים וכל יקר המים ראתה עינו.
(יא)מבכי נהרות חבש – יש אומ׳ ממרוצתם יחבש וייבש הנהרות ויעצרם שלא ירוצו ותעלומות הנהרות יוציא לאור בהתייבשם ויראו מקומות האפיקים,
פ״א מבכי נהרות חבש כי ברצון השם יחבש הנהרות אפילו מבכי שלא יוציאו מים אפי׳ טפה כבכי היוצא טפה טפה; והקרוב אלי, מבכי אנשי הנהרות, בהיותם יבשים חבש בכיתם ועצר דמעתם ברחמו עליהם והמים הנעלמים מהם הוציא לאור וכן על יבושת היאור נאמר ואנו הדייגים ואבלו (ישעיהו י״ט:ח׳) והנה הדברים המועילים יש להם מקום וזמן והם נמצאים.
(יב)והחכמה מאין תבוא שתמצא ואי זח מקום בינה.
(יג)ולא ידע אנוש – דבר שיהיה נערך אל החכמה ולא תמצא החכמה בארץ החיים.
(יד)תהום אמר לא בי הואא אמר דרך משל, התהום הוא המים והים הוא מקום התהום. והענין אם יוכל אדם לרדת שם לא ימצאנה שם.
(טו)תחתיה – תחת החכמה.
(טז-יז)לא תסלה – כטעם לא יערכנה.
(יח)לא יזכר – כל אחד להיות ערכה.
ומשך חכמה – מי שיוכל למשוך אותו המשך יקר מפנינים וזה דרך משל.
(יט)פטדת כוש – מארץ כוש.
(כ-כא)והחכמה מאין תבוא, והיא נעלמה מעיני כל חי.
(כב-כג)אבדון – הטעם המתים הקדומים כבר אמרו ערכו קודם מותם אנחנו שמענו מפי הקדמונים אלינו כי אלהים הבין דרכה ובה ברא ארבע יסודות והם הארץ והשמים והרוח והמים.
(כד)
וטעם לקצות הארץ כי שם הרוח ומשם יעלו העננים תחת כל השמים כי שם המים; וטעם [יביט] הביט וראה בחכמה.
(כה)לעשות לרוח משקל – והמשקל והמדה שכלו וחכמתו.
(כו)
וזה בעשותו למטר חק כי הוא צריך לרוח ולעננים וזהו החוק יעשה דרך לברק בעת הקולות.
(כז)אז – כאשר ידע מקומה.
ראה ויספרה – אחר שהכינה וחקרה לברוא בה עולמו והספור על ידי מעשיו כי הם עשויים בחכמה כענין השמים מספרים כבוד אל (תהלים י״ט:ב׳) כי מעשיו הנוראים הוא הספור.
(כח)ויאמר לאדם הן יראת י״י היא החכמה הראויה לך לדעת וסור מרע היא הבינה.מהדורת פרופ' צבי בסר ופרופ' דב ולפיש (אטלנטה, תשנ"ב) על פי כתב יד רומא 72 וכתבי יד נוספים, ברשותם האדיבה של המהדירים (כל הזכויות שמורות למהדירים)